זמן סוכר...
בשנים האחרונות נראה כי האמת על הסוכר הלבן הולכת ונחשפת.
אם בעבר כל מה שידענו היה לכנות אותו כקלוריות ריקות, כלומר, מזון שאין לו שום דבר טוב לתת לאנושות מלבד אנרגיה וטעם ממכר, בעשור האחרון הולכות ונאספות עדויות על כך שמדובר באחד ממחוללי המחלות הגדולים בעולם, החל ממחלת העששת, דרך השמנה, סוכרת, מחלות לב, וכלה בדמנציה וסרטן.
הקושי הגדול הוא, כמובן, להוכיח זאת חד משמעית, באמצעות מחקרים וזאת בשל בעיות אתיות גדולות בתכנון וביצוע מחקרים כאלה על בני אדם.
בנוסף, תעשיית המזון וארגוני הסוכר מתנגדים מאוד למהלכים שיקטינו את כמויות הסוכר ויפגעו ברווחיהם, ויש המדמים את אסטרטגיית הפעולה שלהם, כדומה לזו שניהלו ייצרני הטבק בעבר.
המלצת ארגוני הבריאות בעולם הינה, שכמות הסוכר הפשוט אותה אנו צורכים במהלך היום תהווה 5% מסך האנרגיה היומית, ובוודאי שלא תעלה על 10% ממנה. (ויש לשים לב כי הספירה לא כוללת את הסוכר הפשוט שנמצא באופן טבעי במזון כמו פרוקטוז בפירות או לקטוז במוצרי החלב, מדובר רק בסוכר המוסף).
אם ניקח תפריט של 1800 קק"ל, כמות הסוכר הפשוט, על פי ההמלצות, צריכה להיות 4.5 כפיות סוכר (90 קק"ל), ובוודאי שלא תעלה על 9 כפיות ביום. רק בשביל הפרופורציה, כשאנו שותים חצי ליטר משקה קל, אנו שותים כ- 12 כפיות סוכר...
הבעיה היא שגם אם לא הוספנו אפילו כפית סוכר אחת להמתקה, תעשיית המזון עושה זאת ללא הרף, בכך שהיא מוסיפה סוכר למוצרי מזון רבים, הן להמתקה והן כמשפר טעם וזאת כדי לחסוך במרכיבי מזון יקרים שייקרו את עלויות הייצור ויקטינו את הרווחים (במצב כזה אגב, לא נדע אפילו לזהות זאת על פי הטעם, כי המוצר לא בהכרח מתוק).
ואנחנו בהחלט עדים לעלייה בצריכה הממוצעת של סוכר בחברה המערבית, שעומדת על לא פחות מ-17 כפיות ביום (ואפילו הרבה יותר כשמדובר בארה"ב), כאשר בילדים ובני נוער המספרים גבוהים פי 2 (בעיקר משתייה מתוקה, ממתקים ודגנים מתוקים).
חוק סימון המזון בא לעזרתנו, כיוון שהוא מחייב את היצרן לציין את מרכיבי המזון. על היצרן לציין את המרכיבים בסדר יורד, על פי כמותו היחסית של אותו מרכיב במזון. מכאן שכל מה שצריך לעשות, אם כך, הוא פשוט לחפש את הסוכר במרכיבים של מוצר המזון, ואם מרכיב הסוכר הוא גבוה, הרי שנדע להיזהר ממנו.
נשמע פשוט נכון?, אז זהו, שלא כל כך.
בין אם מדובר בתום לב מצד היצרנים ובין אם לאו (בוודאי כאשר הוא משתמש בסוכר כמסך שמסתיר את העובדה שהוא מקצץ במרכיבים יקרים יותר, תוך שמירה על טעם טוב וטעים), הסוכר בתעשייה יכול להסתתר מאחורי שמות רבים, ובכך לכסות על העובדה שמדובר בכמות גדולה מאוד של סוכר מוסף, זכרו, על פי החוק, הרשימה נכתבת מהרכיב הגבוה ביותר לנמוך ביותר, ובאופן הזה ניתן ל"הנמיך" את מיקומו של הסוכר ברשימה.
זו לא עבירה על החוק? לא ממש, כיוון שמדובר במקורות שונים של סוכר, ולא רק זה, נכון להיום אין בארץ חובה על פי חוק לסמן סוכר מוסף, למרות שהמחוקק בהחלט נותן את דעתו כבר מ-2010 בצורך בחוק, 5 שנים אחרי, ממשלה התחלפה פעמיים, אבל החוק טרם חוקק.
אז מה עושים? ההמלצות בנושא סוכר ברורות, כל מה שאנחנו צריכים, זה לדעת לזהות נכון את הסוכר המוסף על פי מה שמתאפשר לנו מהאריזה עצמה ולהחליט אם לאכול מהמוצר וכמה.
לנוחותכם, קישור שיעזור לזהות את המופעים השונים של סוכר בתעשייה.
ככל שמופעו במרכיבי המזון על האריזה עולה, אנו יכולים להניח בצורה גסה, כי שיעור הסוכר הפשוט בסך הפחמימות גם הוא עולה
(ואת ערך הפחמימות אנחנו יודעים, כי גם הוא מסומן, כל 5 גר' סוכר, משמעותם כפית סוכר).
חשוב לחפש את הסוכר המוסף לא רק בממתקים ועוגות, שזה טריוויאלי, אלא דווקא במזון מעובד שלא חשבנו שהוא שם כמו שניצל, קציצות, דגים, רטבים, לחם, קרקרים מלוחים חטיפים מלוחים ועוד.
