סימון "מזיק", מועיל?
בימים אלו, פועל משרד הבריאות במרץ למען סימון מוצרי מזון כטובים או כרעים לבריאות, על פי רכיבי תזונה מסוימים (סוכר, נתרן ושומן טראנס).
לפעולתו זו של המשרד ערך חינוכי חשוב מאוד בהבנה, שיש במוצרי המזון המתועש חומרים שמזיקים לבריאות שלנו, חד וחלק, ובצריכה שלהם בכמויות גדולות ולאורך זמן יכולה להיות פגיעה בבריאות שלנו עד לתחלואה.
פעולת משרד הבריאות לסימון זה חשובה, כיוון שכך היא יוצרת עבור הצרכן דיכוטומיה ברורה של כן ולא.
סביר גם, כי מרבית הפרטים באוכלוסיה יהיו מעוניינים שיאמרו להם בצורה מפורשת מה כן ומה לא, שכן אז ההחלטה היישומית ברורה גם היא (בין אם נבצע אותה ובין אם לאו).
ברור כי בסימון המוצרים עלולים להיפגע האינטרסים של היצרנים, שמעוניינים בדעה חיובית של הצרכן על המוצרים שלהם ותוך כך, למכור ולהרוויח כמה שיותר. מפה גם רלוונטיות הדיון האם צריך להיות סימון מאיים/מפחיד למול האם הסימון צריך להיות אינפורמטיבי בלבד.
אלא שדיון כזה שם את הפוקוס בעיקר על הסימון ומה לא צריך לאכול, לעומת זאת, מה קורה עם מזון שאנחנו כן מעוניינים שיאכלו, מה קורה עם מזון שמסומן בסימון חיובי, כאן המטרה מתפספסת.
כדיאטנית, אני רוצה לקדם מזון בריא בקרב אזרחי המדינה. כמו שאני רואה את זה, מזון בריא הוא לא מותרות וחיוני עבור כולנו כמו חמצן ומים.
אולם דווקא בנושא זה הממשלה פועלת בצורה הפוכה ממני (וכמובן מחברי הדיאטנים). הממשלה מסבסדת מזון שאינו בריא כמו שמנת, חמאה ולחם לבן, במקום שתסבסד פירות, ירקות, קטניות, לחם ודגנים מלאים.
אז לבוא מחד ולהפחיד במה שרע לנו, ומאידך לא לאפשר לכל אזרח במדינה את מה שטוב לנו, לא רק לבעלי היכולת, בסופו של דבר, ישאיר את המצב כמות שהוא, רק עכשיו יגרום להפחדה בשלב הראשון, ובשלב השני השלמה, אדישות והכחשה, כי בסופו של דבר גם לא לאכול שום דבר יכול לגרום נזק בריאותי.
מה צריך לעשות, אם כך?
אני מאמינה גדולה בחינוך, ויש בפעולת הסימון התזונתי אלמנט חינוכי ברור מאוד וחשוב מאוד, וכמובן גם ערך יישומי, לא סתם מלל.
כדי להשלים את החלק הזה, הממשלה צריכה לקדם את המזון הבריא, להוזיל את המחירים שלו, לשמור על המחיר נמוך באמצעות סובסידיות ובכך הוא יהיה נגיש וזמין לכל בית בישראל.
