חיים בסרט...
"לא לאכול מול הטלוויזיה" טוב זה ממש משפט של דיאטנית, והיא גם צודקת, הדיאטנית, לאכול מול מסך לא נחשבת התנהגות תזונתית טובה. עם זאת, חווית הצפייה לא שלמה לחלקינו, אם לא נשזרים בפס הקול גם צלילי גריסת הנשנוש הנבחר.
היה ובחרנו לאכול מול מסך, נשאלת השאלה, האם לסוג הסרט יש השפעה על כמה אנחנו אוכלים? מספר מחקרים שנעשו ע"י פרופ' בריאן וונסינק ועמיתיו מאוניברסיטת קורנל מראים, כי לז'אנר הסרט יש בהחלט השפעה.
צפייה בסרטים סוחטי דמעות מביאה את צופיהם לאכילה של בין 28-55% יותר יחסית לצפייה בקומדיות (אם תשאלו אותי, כבר סיבה נוספת לדמעות...).
ואם אתם לא משתייכים לרגישים שבחבורה, ויותר בקטע של מתח ופעולה, אז גם כאן כמות החטיפים הנאכלת גדולה פי 2 מזו שנאכלת ע"י צופים בתוכניות רגועות יותר כמו תוכניות אירוח והנזק הקלורי נמצא גדול ב-65% בהתאם.
יהיו שיטענו, שזה עניין של מוזיקה, סאונד, אווירה, בגלל זה אנחנו אוכלים יותר! אז זהו שלא, גם כשהצפייה היא בסרט ללא פס הקול, הלסתות אמנם מאטות את פעולתן, אך כמות החטיפים הנצרכת עדיין גבוהה מזו של צופים בתוכנית אירוח ב-36% (נזק של כמעט 50% יותר בקלוריות).
אם נסכם, ככל שאנחנו מעורבים רגשית בסרט וכמות ההסחות בו גדולה יותר, כך הסיכוי לאכילה אגבית, לא משנה של מה, עולה בהתאם.
סרט עצוב, מגדיל את מעורבותנו בכך שהוא יוצר הזדהות, גורם לנו להיות עצובים, ואז אנו מחפשים פיצוי באוכל, סרט פעולה עם כמות הסחות גדולה (תנועות מהירות, חיתוכי מצלמה רבים וכד') מביא, בסופו של דבר, גם הוא לאותה תוצאה.
אז מה עושים?
כמובן, כדאי לא לאכול תוך כדי צפייה, אנחנו תמיד נעדיף אכילה מודעת, בה אנו יודעים בבירור מה נכנס לפה וכמה ובסופו של דבר גם שבעים ממנה יותר. אולם, אם חווית הצפייה שלנו אינה שלמה בלי הלעיסה, עדיף לבחור בחטיפים בריאים כמו ירקות ופירות, כמובן, בכמות מדודה (בחירה ושליטה).
